לשון הרע ברשתות החברתיות: פוסטים, תגובות ושיתופים שעלולים לעלות ביוקר

הרשתות החברתיות הפכו את כל אחד למפרסם. פוסט בקבוצת שכונה, תגובה מתחת לכתבה, ביקורת בגוגל או סטורי באינסטגרם יכולים להגיע לאלפי אנשים בתוך דקות ולהישאר זמינים שנים. מבחינת החוק הישראלי, הכללים של לשון הרע חלים גם על הרשת: פרסום שעלול להשפיל אדם או לפגוע בשמו הטוב יכול לשמש בסיס לתביעה, גם אם נכתב בלילה, בעצבים, ובקבוצה סגורה. להלן תמונת מצב כללית.

מה נחשב פרסום ברשת

חוק איסור לשון הרע מתייחס לפרסום בכל אמצעי. פוסט, תמונה, סרטון, סטורי, הודעה בקבוצת וואטסאפ גדולה או ציוץ, כולם יכולים להיחשב פרסום, כל עוד הם הגיעו לאדם אחד לפחות מלבד הנפגע. גם קבוצה סגורה אינה מעניקה חסינות: אם בקבוצה יש עשרות או מאות חברים, הפרסום הוא פרסום. מה שמשנה הוא היקף הקהל, ההקשר ועוצמת הפגיעה, ולא רק מידת הפתיחות של הקבוצה.

לדוגמה: אדם שכותב בקבוצת שכנים שהשרברב שעבד אצלו הוא נוכל שגנב כסף, בלי שיש לו בסיס, מפרסם טענה שעלולה לפגוע בפרנסה של בעל המקצוע. לעומת זאת, כתיבה שהשרברב איחר בשעתיים והעבודה לא הושלמה בזמן היא תיאור עובדתי, שהמשמעות המשפטית שלו שונה.

מי אחראי: הכותב, המשתף והמגיב

האחריות אינה מוגבלת ליוצר המקורי של הפוסט. מי ששיתף פרסום פוגעני, ואימץ אותו כביכול, עלול להימצא בסיכון דומה, ולעיתים מוטלת אחריות גם על מי שהגיב והוסיף טענות חדשות. השאלה אם יש אחריות על לייק, על שיתוף שמלווה בהסתייגות או על העברת הודעה בצ'אט תלויה בנסיבות, בהקשר ובכוונה, ובתי המשפט נחלקו בקשר לכך בעבר. לכן הכלל הזהיר הוא לא להפיץ תוכן שאינך בטוח בנכונותו.

מנהלי קבוצות ובעלי עמודים מעלים שאלה נפרדת: האם ומתי הם אחראים לתגובות של חברים. התשובה אינה אחידה, והיא מושפעת מהידע של המנהל על הפרסום, ומהאופן שבו פעל להסיר אותו. הפלטפורמות עצמן, כמו פייסבוק וגוגל, נהנות מעמדה שונה, והאחריות עליהן שנויה במחלוקת. אין כאן מקום לפרט, ומומלץ להתייעץ אם מדובר בעניין מורכב.

אנונימיות: האם אפשר לתבוע מי שמסתתר מאחורי פרופיל

לא פעם הפוגע פועל תחת שם בדוי. החוק הישראלי מאפשר במקרים מסוימים לבקש מבית המשפט צו שיחייב פלטפורמה או ספק אינטרנט לגלות את זהותו של הגולש. ההליך כרוך בנטל משפטי, ובית המשפט בוחן את עוצמת הפגיעה ואת האיזון עם הזכות לאנונימיות. התוצאה אינה מובטחת ותלויה בראיות ובהיקף הפגיעה. מי שרוצה לפעול בכיוון הזה צריך בדרך כלל ייעוץ משפטי.

ביקורות צרכנים ודירוגים

רבים נתקלים בלשון הרע בביקורות על עסקים, רופאים, מורים או נותני שירות. ביקורת כנה על חוויה אישית מקבלת בדרך כלל הגנה, בייחוד כאשר היא מתארת עובדות נכונות. לעומת זאת, ביקורות מומצאות, ביקורות שנכתבו על ידי מתחרים בשם בדוי או האשמות מעבר למה שקרה בפועל, עלולות להיחשב לשון הרע ואף עוולה נוספת. עסקים מצדם נוהגים לעיתים להגיב באיומים בתביעה על כל ביקורת שלילית, אבל בפועל לא כל ביקורת עומדת בקריטריונים.

מה לעשות לפני שמפרסמים

• לבדוק שהטענה נכונה, וליידע את עצמך אילו מסמכים או תיעוד יש בידך.
• להבחין בין תיאור אירוע לבין הצמדת כינויים כמו נוכל, שקרן או פושע.
• לא לפרסם פרטים אישיים כמו כתובת, טלפון, תמונות משפחתיות או מידע רפואי.
• להמתין כמה שעות לפני שמפרסמים בכעס, ולקרוא שוב את הטקסט.
• לבדוק אם מוטב לפנות קודם לגורם ולבקש פתרון, או לבחור בערוץ רשמי כמו תלונה.
• לא להפיץ שמועות, סרטונים או הודעות מועברות שאין לך אפשרות לאמת.
• אם טעית, למחוק או לתקן במהירות, ושקול התנצלות עניינית.

מה עושים כשפוגעים בכם ברשת

ראשית, תיעוד. צלמו מסך שבו נראים הטקסט, שם המפרסם, התאריך והקישור. שמרו גם את התגובות והשיתופים. שנית, שקלו אם כדאי להגיב. תגובה חריפה עלולה להחמיר את העניין או להפוך אתכם לנתבעים. שלישית, אפשר לדווח לפלטפורמה לפי כללי הקהילה שלה, ולבקש הסרה. לכל פלטפורמה נהלים משלה, והיא אינה מחויבת תמיד להסיר. רביעית, אפשר לשלוח למפרסם מכתב דרישה בכתב, שמבקש להסיר ולהתנצל. כשהפגיעה חמורה, אפשר לשקול תביעה אזרחית, ובמקרים חריגים גם הליך פלילי.

חשוב לזכור גם שיש מגבלות זמן לתביעות, והן נקבעות בדין. לכן אין להמתין חודשים רבים בלי לבדוק. אין כאן פירוט של פרק זמן מסוים כיוון שהוא תלוי בסוג ההליך ובנסיבות, ויש לבדוק זאת בנוסח העדכני או עם איש מקצוע.

גבול דק בין לשון הרע לפגיעה בפרטיות

לעיתים פרסום אינו שקרי אך חושף פרטים אישיים של אדם, למשל תמונה, מצב רפואי או כתובת. במצב כזה, אף כי אין בהכרח לשון הרע, עשויה להיות פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות. שני המסלולים לעיתים חופפים, ובית המשפט יבחן לפי הנסיבות מה העילה המתאימה. כך למשל פרסום תמונה של אדם בצירוף כיתוב משפיל יכול להעלות גם שאלה של לשון הרע וגם שאלה של פרטיות.

קבוצות שכונה, קבוצות הורים וקבוצות עבודה

במקומות רבים, ההתנגשויות החברתיות מתנהלות בקבוצות וואטסאפ ופייסבוק קטנות: ועד בית, הורי הכיתה, קבוצת שכונה או קבוצת עובדים. תחושת הקרבה גורמת לרבים לכתוב בחופשיות רבה יותר. אבל פרסום בקבוצה כזו עלול לפגוע קשה, דווקא משום שכל חבריה מכירים את הנפגע. האשמה שמישהו אינו משלם דמי ועד, שהוא מזלזל בילדים או שהוא מתנהג בצורה פסולה, יכולה להפוך לבסיס לתביעה אם אינה נכונה או אם הוצגה בצורה מעליבה.

הגישה המעשית היא להעדיף ערוץ ענייני: פנייה ישירה לאדם, או הצגת עובדות ללא כינויים. כאשר מתנהל ויכוח ציבורי, כדאי לזכור שמסך הטלפון נשאר זמין לעוד חברי הקבוצה, ולעיתים גם לאחרים שמקבלים צילום מסך.

מחיקה והתנצלות

מי שכתב משהו שמסתבר שהיה שגוי או פוגעני, יכול לצמצם נזק אם ימחק את הפרסום ויפרסם התנצלות או תיקון. מחיקה אינה מוחקת את העבר, שכן ייתכן שנשמרו צילומי מסך, אך היא יכולה להשפיע על היקף הנזק ועל שיקולי בית המשפט. התנצלות ענייניות וקצרה, בלי להוסיף עלבונות, נחשבת בדרך כלל לצעד שמפחית חיכוך. עם זאת, ייתכן שגם ניסוח של התנצלות ישמש כראיה, ולכן כשיש כבר מכתב תביעה כדאי להתייעץ לפני שמפרסמים.

תמונות, סרטונים וקטינים

פרסום תמונה או סרטון של אדם, בייחוד בצירוף כיתוב מבזה, עלול לשלב לשון הרע ופגיעה בפרטיות גם יחד. סרטון שנועד להשפיל, שצולם בלי ידיעת המצולם, הוא דוגמה מובהקת לבעיה. כאשר מדובר בקטינים, ובמיוחד בהתנהגות של בני נוער זה כלפי זה ברשת, מתווספות שאלות של התנכלות והטרדה, ולעיתים של אחריות הורים ובתי ספר. כדאי ללמד ילדים שגם הודעה שנשלחה כבדיחה נשארת ברשת, ושאפשר להעתיק אותה, להפיץ אותה ולהשתמש בה נגדם.

במקרים כאלה, מומלץ לשמור ראיות, לדווח לפלטפורמה, לפנות להנהלת בית הספר, ובמקרה חמור לשקול פנייה למשטרה או ליועץ משפטי.

מתי כדאי להתייעץ עם עורך דין

כדאי להתייעץ כאשר פרסום ברשת פוגע בפרנסה, מופץ בהיקף רחב, מכיל איומים או פרטים אישיים רגישים, או כאשר קיבלת מכתב התראה או תביעה. כדאי גם לפני שאתה פונה לבית המשפט כדי לחשוף גולש אנונימי, ובמקרה שאתה מנהל קבוצה ורוצה להבין מה אחריותך.

סיכום

מה שמתפרסם ברשת דומה לפרסום בעיתון, וייתכן שיישאר שם זמן רב מהמצופה. זהו מידע כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי, ובכל מקרה כדאי לבדוק את הנוסח העדכני של החוק ואת הפסיקה הרלוונטית לפני שמתקבלת החלטה.